ביאור שטיינזלץ על בבא קמא פ״ב

1 וחוזרים ומקשים: והא כי אתא והרי כאשר בא ר' אבין מארץ ישראל אמר בשם ר' יוחנן: אחד אילן הנוטה לתוך שדה חבירו, ואחד אילן הסמוך למצר, לגבול שדהו ושדה חבירו — מביא בעל האילן מפירותיו ביכורים וקורא במקדש את הפרשה כדרך כל מביאי ביכורים מפירות שדותיהם, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ שלא יקפידו על כך. ואם כן יש עוד תקנה שאינה מנויה בין עשר התקנות!

2 אלא יש לומר מאן תנא מי הוא ששנה עשרה תנאין שהתנה יהושע — ר' יהושע בן לוי הוא, ור' יוחנן חולק עליו שסבור שהיו יותר, וכן חלקו עליו חכמים אחרים שהוזכרו מקודם. ומעירים, כי רב גביהה מבי כתיל מתני לה בהדיא היה שונה את הדברים במפורש כך: ר' תנחום ור' ברייס אמרי אמרו משום בשם זקן חכם אחד, ומנו ומי הוא? — ר' יהושע בן לוי! עשרה תנאין התנה יהושע.

3 א כיון שהזכרנו עשר תקנות לטובת הכלל שתיקן יהושע, מביאים עוד תקנות כיוצא בהן שתיקנו מנהיגי ישראל לרבים. עשרה תקנות תיקן עזרא הסופר בימי שיבת ציון: שיהיו קורין קוראים בתורה בתפילת מנחה בשבת, וקורין בתורה בימים שני ובחמישי, ודנין בבתי דין בשני ובחמישי בשבוע, ומכבסים כביסה בחמישי בשבת, ואוכלין שום בערב שבת, ושתהא אשה משכמת ואופה ביום שהיא צריכה לאפות בו, ושתהא אשה חוגרת בסינר. ושתהא אשה חופפת את שערותיה קודם ואחר כך טובלת לטהרתה, ושיהו רוכלין מחזירין סובבים בעיירות ומוכרים תכשיטים וכשמים, ותיקן טבילה לבעלי קריין קרי לפני שעוסקים בתורה ותפילה.

4 ומעתה מבארים ומפרטים את הדברים. מה שתיקן עזרא "שיהו קוראין במנחה בשבת" טעמו — משום יושבי קרנות, אנשים בטלים, שאין להם מה לעשות ואינם לומדים, תיקן להם שלא ייבטלו לגמרי וישמעו דברי תורה במנחה בשבת.

5 ועוד תיקן עזרא "שיהו קוראין בשני ובחמישי". ושואלים: תקנה זו עזרא תיקן? והא מעיקרא הוה מיתקנא והרי מתחילה, מדורות ראשונים, היתה מתוקנת תקנה זו! דתניא שכן שנינו בברייתא: על הפסוק "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" שמות טו, כב, דורשי רשומות שדרשו ברמז לשון המקרא אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" ישעיה נה, א,

6 כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו התעייפו והתחילו להתאונן כמפורש שם, עמדו נביאים שביניהם שהיו באותו דור ותיקנו להם שיהו קורין בתורה בשבת, ומפסיקין ואין קוראים בתורה באחד בשבת, וקורין בתורה ביום שני, ומפסיקין בימים שלישי ורביעי, וקורין בחמישי, ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו שלשה ימים רצופים בלא תורה, ואם כן תקנה זו קדומה היא, ולא של עזרא!

7 ומשיבים: מעיקרא מתחילה תקנו שיקרא חד גברא תלתא פסוקי אדם אחד בתורה שלושה פסוקים בלבד, אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי או גם כן שיקראו שלושה אנשים שלושה פסוקים בלבד, ושלושה פסוקים אלה כנגד כהנים לוים וישראלים, אתא בא הוא, עזרא, ותיקן שיקראו בתורה תלתא גברי שלושה אנשים ולפחות עשרה פסוקי פסוקים, כנגד עשרה בטלנין היושבים תמיד בבית המדרש ולומדים תורה ובטלים מכל עיסוק אחר, שהם קיומה הרוחני של העיר.

8 ועוד תיקן עזרא שיהיו דנין בשני ובחמישי בשבוע. ומסבירים: דשכיחי, דאתו למקרא בסיפרא שמצויים אז אנשים שבאים לעיר לקרוא בספר התורה ולכן תיקן שיקבעו גם את זמני מושב בית הדין באותם ימים.

9 ומה שתיקן שיהו מכבסין בחמישי בשבת — משום כבוד שבת תיקן זאת, כדי שיהו בגדים נקיים ונאים מוכנים ללובשם, והרי זה מכבוד שבת.

10 ועוד תיקן שיהו אוכלין שום בערב שבת. ומסבירים: תקנה זו היתה משום מצות עונה תשמיש המיטה בליל שבת, דכתיב שנאמר: במזמור "אשרי האיש": "אשר פריו יתן בעתו" תהלים א, ג, ועל כך אמר רב יהודה, ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת רב נחמן, ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת רב כהנא, ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת ר' יוחנן: פסוק זה רומז לזה המשמש מטתו מערב ליל שבת לערב שבת, ולשם כך תיקן עזרא לאכול שום בערב שבת משום שיש באכילתו תועלת לכך.

11 אגב כך מביאים מה שתנו רבנן שנו חכמים בברייתא: חמשה דברים נאמרו בשום: משביע את האוכלו, ומשחין מחמם אותו, ומצהיל פנים, ומרבה הזרע, והורג כנים תולעים וטפילים שבבני מעיים; ויש אומרים: אף מכניס אהבה ומוציא את הקנאה ולכן תיקן עזרא אכילת שום סמוך לזמן עונה.

12 עוד תיקן עזרא שתהא אשה ביום שברצונה לאפות משכמת ואופה. וטעם הדבר — כדי שתהא פת מצויה לעניים המחזרים על הפתחים בבוקר.

13 עוד תיקן עזרא שתהא אשה חוגרת בסינר כעין בגד תחתון בנוסף לבגדיה העליונים — משום צניעותא צניעות.

14 על מה שתיקן עזרא שתהא אשה חופפת וטובלת, שואלים: הלא אין זו תקנה של עזרא, שכן הלכה דאורייתא מן התורה היא!

15 דתניא שכן שנינו בברייתא: מה שנאמר בטהרת טומאה "ורחץ את בשרו במים" ויקרא יד, ט, הכוונה היא: שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, ועוד דייקו מ"את בשרו" — "את" הוא ביטוי הבא לרבות — וכוונתו לרבות את הטפל לבשרו, ומאי ניהו ומה הוא? — שער, שאף השיער אסור שתהיה בו חציצה, ואם כן בטבילת טהרה חייבים לחפוף את השערות מדין תורה כדי שלא תהיה בו חציצה!

16 אמרי אומרים בתשובה לכך: דאורייתא מן התורה יש צורך רק לעיוני דלמא מיקטר לעיין, לבדוק, שמא נקשרה השערה, אי נמי מאוס מידי או גם כן אם יש שם לכלוך כלשהו, משום חציצה,

17 ואתא איהו ובא הוא, עזרא ותיקן חפיפה, שלא יסתפקו בבדיקה בלבד, אלא יחפפו ראשיהן.

18 עוד תיקן שיהו רוכלין מחזרין בעיירות. וטעם הדבר — משום תכשיטי בשמים וקישוטים נשים, כדי שלא יתגנו הנשים היושבות בעיירות על בעליהם, שאם לא תהיינה מטופחות ומבושמות יכולים הבעלים למאוס בהן.

19 עוד נאמר שתיקן טבילה לבעלי קריין. ותוהים: מה מקום יש לתקנה זו והלא דין דאורייתא מן התורה הוא! דכתיב שנאמר: "ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ את בשרו במים" ראה ויקרא טו, טז! ומשיבים: דאורייתא מן התורה הוא שצריך לטבול לתרומה וקדשים שאסור לגעת בהם ולאוכלם בטומאה, אתא בא הוא, עזרא, ותיקן שאפילו לדברי תורה צריך בעל קרי לטבול, לפני שעוסק הוא בתורה ובתפילה.

20 א ועוד בענין תקנות: עשרה דברים נאמרו בירושלים שמייחדים אותה משאר המקומות: אין הבית נעשה חלוט בה, שבית שקונה אדם בירושלים אינו נעשה קניינו המוחלט. ואינה מביאה עגלה ערופה גם אם נמצא ליד העיר הרוג שלא נודע מי הכהו. ואינה נעשית לעולם עיר הנדחת, כלומר, שאין חלים עליה דיני עיר הנדחת, גם אם היו רוב יושביה עובדי עבודה זרה.

21 ואינה מטמאה בנגעים, שאין חלים בה דיני נגעי צרעת הבית. ואין מוציאין בה מן הבתים זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים. ואין עושין בה בתחום העיר אשפתות ריכוזי אשפה. ואין עושין בה כבשונות של סיד או כלי חרס. ואין עושין בה גנות ופרדסות, חוץ מגנות וורדין שהיו בירושלים מימות נביאים הראשונים ולא ביטלון. ואין מגדלים בה תרנגולין. ואין מלינין בה את המת, אלא קוברים אותו בו ביום. ומעתה מבררים ומפרשים את פרטי הדברים הללו.

22 אמרנו שאין הבית חלוט בה, ומסבירים: דכתיב שנאמר בדין בתי ערי חומה: "וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמתת לקנה אתו לדרתיו" ויקרא כה, ל, וקסבר וסבר תנא זה כי לא נתחלקה ירושלים בנחלה לשבטים מסויימים, אלא היא שייכת לכל ישראל, וכיון שאינה אחוזת נחלה לשבט או משפחה אין אדם יכול לקנות בה אחוזה לעולם.

23 והטעם מדוע אינה מביאה עגלה ערופה — דכתיב שנאמר בדין עגלה ערופה: "כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה" דברים כא, א, וירושלים לא נתחלקה לשבטים, שאינה בכלל הארץ שניתנה לאחוזת שבט מסויים "נותן לך לרשתה".

24 והטעם מדוע אינה נעשית עיר הנדחת — דכתיב שנאמר בדין עיר הנידחת: "באחת עריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבת שם..." דברים יג, יג, וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואם כן אינה בכלל "עריך" השייכות לך "נותן לך לשבת שם".

25 ואינה מטמאה בנגעים — מאותו טעם, דכתיב שנאמר בדיני נגעי בתים: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם" ויקרא יד, לד, וירושלים לא נתחלקה לשבטים, ואינה "אחוזה" של אדם מסויים.

26 ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות — משני טעמים: מפני אהל הטומאה, כדי שלא יאהילו הזיזים על טומאת המת ויביאו טומאה על האנשים המהלכים ברשות הרבים תחתם, וייטמאו האנשים בכך. ועוד משום שלא ליתזקו ינזקו עולי רגלים הבאים במספר רב לירושלים בזיזים הללו, אלא יוכלו ללכת בהרחבה וללא חשש.

27 ואין עושין בה אשפתות — משום שקצים שדרכם להתרבות באשפתות, וירבו טומאה במותם.

28 ואין עושין בה כבשונות — משום קוטרא עשן, שלא יכער את פני העיר.

29 ואין עושין בה גנות ופרדסין — משום סירחא סירחון של הזבל הנחוץ לגינות.

30 ואין מגדלין בה תרנגולין — משום קדשים, לפי שמחטטים באשפה ועלולים להביא שרצים מתים במגע עם בשר הקדשים, ולטמאם.

31 ואין מלינין בה את המת — הרי זה גמרא מסורת בידינו, ואין לנו טעם ברור לדבר.

32 ב וחוזרים לפירוש המשנה. שנינו בה: אין מגדלין חזירים בכל מקום. ומביאים טעמו של דבר, תנו רבנן שנו חכמים: כשצרו בני בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבפנים נצור בתוך ירושלים בפנים מבעד לחומה ואריסטובלוס מבחוץ. ובכל יום היו משלשים מורידים הנצורים להם לאנשי אריסטובלוס בחוץ בקופה בסל דינרין, והיו מעלים להם בתמורה לכך כבשים לצורך קרבנות תמידים כדי שיוכלו כל יום להקריב את קרבן התמיד במקדש בבקר ובערב.

33 היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, אמר להם לצרים ברמז על ידי חכמה יוונית: כל זמן שעוסקין בעבודה במקדש אין נמסרים בידכם. למחר שילשלו כתמיד דינרין בקופה, והעלו להם במקום כבש חזיר. כיון שהגיע החזיר לחצי החומה נעץ צפרניו טלפיו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל בשטח של ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.

34 באותה שעה אמרו: ארור האיש שיגדל חזירים, וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית. ועל אותה שעה של מצוקה ומלחמה שנינו: מעשה שבא עומר להקרבה במקדש מגנות הצריפין שהוא מקום רחוק ולא רגיל, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר, לפי שכל השטח הסמוך לירושלים נחרב במצור.

35 ג כיון שהוזכרה הלכה זו בחכמה יוונית, שואלים: וחכמת יוונית מי אסירא האם היא אסורה? והתניא והרי שנינו בברייתא: אמר רבי: בארץ ישראל